השופט כ' סעב:
כללי:
הנאשמים הורשעו בעבירות המפורטות בהכרעת הדין. הנאשם 1 הורשע פה אחד בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, (להלן "
חוק העונשין"), עבירות בנשק, עבירה לפי סעיפים 144(א) ו- (ב) לחוק העונשין בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין, היזק בחומר נפץ, עבירה לפי סעיף 454 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. גם הנאשם 2 הורשע באותן עבירות, אם כי, ברוב דעות, אך הורשע פה אחד בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, עבירה לפי סעיף 7(א) בצירוף (ג) (סיפא) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973.
הנאשמת 4 הורשעה בעבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 274 לחוק העונשין, העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, כשלכל עבירה ועבירה צורף סעיף 29 לחוק העונשין.
אזכיר כי נאשם 3 זוכה ברוב דעות מהעבירות שיוחסו לו ולנאשמים 1 ו- 2. הנאשם 5, הורשע על פי הודאתו בשלבים הראשוניים של הדיון, עניינו הופרד מעניינם של יתר הנאשמים ודינו נגזר בגין עבירות דומות לאלו בהן הורשעה הנאשמת 4 וכמפורט בכתב האישום המתוקן שהוגש בעניינו.
תמצית האירועים בקליפת אגוז:
החקירה בפרשה זו החלה לאחר שביום 5.2.08 בשעה 05:00 נזרק רימון זרחן על תחנת משטרת כרמיאל. בסמוך למועד ולשעה הנ"ל נתפסו נאשמים 1, 2 ( ו- 3, שזוכה ברוב דעות), במונית סמוך לתחנת המשטרה. הם נעצרו ונחקרו כחשודים בפרשה זו. בהכרעת הדין הובאה בהרחבה השתלשלות העניינים ואינני סבור כי ראוי לחזור על כך ודי אם אפנה לשם.
כפי שעלה מחומר החקירה ובהתאם לקביעות בהכרעת הדין, הרקע לזריקת הרימון הוא: מעצר הנאשם 5 וחברתו נאשמת 4 בגין עבירות כלפי שוטרים שעיכבו אותם לצורכי בדיקה, כמפורט בהכרעת הדין.
עובר לעיכוב ומעצר הנאשמים 4 ו- 5, בילו הנאשמים וחברים נוספים במועדון לילה וחגגו את מסיבת גיוסו של נאשם 2, שעמד להתגייס למחרת היום. עם מעצר הנאשמים 4 ו- 5, נזעקו יתר הנאשמים לעזרתם, צעקו לעבר השוטרים במהלך האירוע הראשון הסמוך למועדון ובהמשך בתחנת המשטרה עת פנו לשם כדי לברר מה עלה בגורלם ואף בשלב מסוים צעק נאשם 1 לעבר השוטרים: "
פשע אתם רוצים פשע תקבלו".
בהמשך, כפי שנאמר בפתח הדברים, נזרק רימון זרחן לחצר תחנת המשטרה. פיצוץ הרימון גרם נזק לשטח כמפורט בהכרעת הדין.
מהות וחומרת המעשה:
אין חולק כי מעשי הנאשמים מהווים פגיעה גסה בשלטון החוק, והניסיון לפגוע ברשויות אכיפת החוק, מהווה צעד מרחיק לכת שהשלכותיו על שלטון החוק קשות וחמורות ואף מבטאות את אוזלת היד של גורמי ההרתעה הממונים על הסדר הציבורי. התנהלות זו של הנאשמים בפגיעה מילולית בשוטרים ובהמשך בפגיעה פיזית כשמסע זה מסתיים בזריקת הרימון לעבר מוסד שלטוני, פוגעת קשות בביטחון הציבור ובאימון שכל אזרח אמור לרכוש למוסדות השלטון.
הפגיעה בשוטרים, מילולית ופיזית, ובעקבותיה זריקת הרימון על תחנת המשטרה, מבטאים תעוזה של מי שמהין ופועל על פי האמרה שכל דאלים גבר. הסלמה זו בהתנהלות העבריינים כלפי מוסדות השלטון מהווה חציה של הקו האדום והמוסכמות הבסיסיות, שאיש לא יפגע ברשויות החוק, אלא יסתייע בהן להשלטת הסדר והשמירה על שלום וביטחון הציבור.
בבואנו לבחון את רמת הענישה בעבירות אלו, אפנה למקרים שנדונו בפסיקה, אם כי לא מצאתי מקרה דומה במידה קרובה לזה שבפנינו. בתיק פ"ח 1010/04 (מחוזי חיפה)
מדינת ישראל נ' מיכאל שכטמן (ניתן ביום 6.1.2005), הורשע הנאשם בעבירות דומות, אם כי חלקו התמקד בשהייה בבית קפה סמוך לתחנת משטרת זבולון, עליה נזרק רימון על ידי אחרים, על מנת לדווח על זריקתו לאחר הישמע הפיצוץ. בית המשפט המחוזי הטיל על הנאשם עונש מאסר של 42 חודשי מאסר בפועל ורכיבי עונש אחרים. שכטמן הנ"ל הגיש ערעור על העונש ובית המשפט העליון דחה אותו בע"פ 1597/05
שכטמן נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 26.10.05), תוך שהוא קובע כי מדובר "
בעבירות חמורות ... ביותר".
בע"פ 156/84
נחום נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 23.2.86), נדחה ערעור נאשם שנידון לעונש מאסר ממשי של 4 שנים בגין זריקת רימון לחצר בה עמדו שני אנשים וניהלו איתו שיחה. הרימון לא התפוצץ. יש לזכור שבתקופת התרחשות הפרשה בשנת 1984, עבירות מסוג זה היו נדירות מאוד וכלל לא נפוצות.
בע"פ 5753/04
מדינת ישראל נ' רייכמן (ניתן ביום 7.2.05), התייחס בית המשפט העליון לתופעת האלימות -
"תת תרבות הסכין" והעליה -
" או שמא נאמר : ירדנו - ברמה ובחומרה, לא עוד יישוב סכסוכים בנשק קר אלא יישוב סכסוכים בנשק חם ..", סכסוכים בין אזרח לאזרח ולא בין הרשות והאזרח. אם האחרון מבקש לקום כנגד הרשות יש בכך חציה של כל הקווים והפרת כל המוסכמות ביחס למוסד המדינה והשלטון. בית המשפט מתריע על התפשטות תופעת האלימות
"... בחברתנו , הייתה כמחלה ממארת. .." לכן סבר בית המשפט העליון כי: " .. חובה עלינו, ... להעלות תרומתנו למלחמה קשה זו. מלחמה ... שאסור לעשות בה ויתורים ..". בהמשך הדגיש בית המשפט את הצורך בהרתעת העבריין הספציפי והפוטנציאלי ומתן הבכורה לשיקולי הגמול שבענישה, תוך שהוא מוסיף וכותב כי:
" אדם העושה מעשה רע, מעשה הפורע סדרי חברה, חייב לדעת כי החברה תשיב לו כגמולו. מעשה רע ייגמל בעונש קשה, מעשה רע מאוד ייגמל בעונש קשה מאוד. כך הוא אף באשר להרתעה, הרתעת היחיד והרתעת הרבים. יד קלה על סכין, אצבע קלה על ההדק,
כף יד קלה על רימון, כל אלה יענשו בחומרה להרתעת היחיד והרבים." - (ההדגשה לא במקור), ראו גם ע"פ 2189/02
אבו זלאם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 18.9.03) וע"פ 2712/06
בהא קאסם נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 15.3.07).
בע"פ 3072/07
מדינת ישראל נ' עבדאלחפיז ואכד (ניתן ביום 2.8.2007), התייחס בית המשפט לסכנה הנשקפת משימוש בנשק חם בסכסוכים בין עבריינים והחשש שחפים מפשע יפגעו. נקבע שכאשר השימוש בנשק חם נעשה כלפי מוסדות וסמלי השלטון של מדינת חוק המופקדת על שלום וביטחון תושביה, לרבות אלה שעושים לילות כימים בהנחלת סדר כדי לאפשר לכל אזרח חיים שקטים וטובים
" ועל כן, מצווים אנו להחמיר בעניינם של עבריינים החוטאים בתחום זה." הדברים יפים מקל וחומר כשמדובר בזריקת רימון זרחן שסכנת פגיעתו ידועה לכל.
אין להתעלם כפי שכבר הוזכר, שמדובר ברימון זרחן שפגיעתו קשה ולא נסלחת. לו היה הזרחן הדליק פוגע באדם, אותותיו וסימניו היו נשארים על גופו של הנפגע למשך כל חייו, אם התמזל מזלו ונשאר בחיים. מדובר בנשק מסוכן עד מאוד ולכך על בית המשפט לתת את הדעת. כפי שנקבע בע"פ 8899/06
ארמין נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 29.7.2007), שם נאמר כי: "
על בית המשפט ליתן דעתו, בין היתר, לסוג הנשק .... ולשאלה עד כמה מוחשית היא הסכנה שיעשה בו שימוש". ראו גם ע"פ 1332/04
מדינת ישראל נ' פס, פ"ד נח (5) 541, 544 (2004).
במקרה שבפנינו, התמזל מזלם של הנאשמים 1 ו- 2, שאיש לא נפגע וכי הנזק לרכוש אינו חמור, אך אין להתעלם ממהות הפעולה, התעוזה שגילו, המיידיות שבפעולתם, מבלי לנסות ולהפעיל שיקול דעת נוסף, דבר המעיד על הסכנה האמיתית והגבוהה הנשקפת מהם, לאור מידת, היקף ומהות התגובה האלימה שנקטו בה.